ראשי

ברוכים הבאים לכפר הרא‘‘ה
“אי שם בוואדי חוורית נעצרה משאית חומרי בנין ומיאנה להמשיך לנסוע. את כל המסלול מחדרה דרך טול כרם, קקון, וואדי כובאני, עשתה כשהיא גונחת, אך כנגד העלייה התלולה החולות הבוגדניים לקראת סוף הדרך תש כוחה….”כיום יושבים על האדמה הפורחת בניהם, נכדיהם, ניניהם, וממשיכי דרכם של חלוצים אלו דרך “תורה ועבודה”. הישוב שהקימו נקרא כפר הרא”ה על שם הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל.

   כפר הרא”ה מושב עובדים – שיתופי – דתי, עלה על הקרקע בוואדי חוארית (עמק חפר)  בראשית שנת תרצ”ד (1933). בתחילה, נקרא  “ארגון אינטנסיבי ב‘ של הפועל המזרחי”.  בהמשך, כעבור 3 שנים, נקרא כפר הרא”ה  ע”ש רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל-הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק.
מייסדי הכפר אכן, ראו ברב קוק דמות מופת, רב ומנהיג ציוני דתי, ולאורו  בנו את חייהם. הרעיון של מושב עובדים דתי היה משום חידוש, וצריך היה ליצור יש מאין. הרב שאול ישראלי, מתלמידיו של הרב קוק, שהתקבל כרב הישוב כבר בשנת 1937, תרם רבות לעיצוב דמותו של חקלאי דתי, המתמודד עם דרישות העבודה החקלאית מחד, ומקיים אורח חיים דתי מאידך.
במושב 66 יחידות חקלאיות אליהם הצטרפו כתושבים, בעלי מקצועות חופשיים ונותני שירותים, בנים שהקימו את ביתם במגרש ההורים, וכן 12 משפחות (שבטי ישראל) ניצולי שואה, שנקלטו בכפר לאחר הקמת המדינה.
נושא החינוך והחינוך הדתי בפרט, היו תמיד במוקד העשייה וההשקעה הציבורית בכפר. כבר בשנת 1940 הונחו היסודות לבית הכנסת ,שהיה אז “בצריף הראשונים”. בי”ס עממי החל לפעול בשנת 1936, ובשנת 1943 נבנו חדרי הכתות הראשונים. ביה”ס הפך בהדרגה לביה”ס יסודי אזורי לכל תושבי עמק חפר המעוניינים בחינוך דתי.
הדאגה לפעילות הנוער, מעבר לחינוך הפורמאלי, הביאה להקמת סניף בני עקיבא בשנת 1943. בשנת 1951 הוקם לסניף מבנה קבע שמשרת את בני הכפר, ואף את ילדי הישובים השכנים, ובו פעילות ענפה.
בשנים שלפני הקמת המדינה, ובמלחמת השחרור, השתתפו חברי הכפר בפעולות הגנה ובטחון, ואף התנדבו לסייע להתיישבות החדשה באזור.
סמוך לכפר הוקמו שני מוסדות חינוך: ב 1939, הקים הרב משה צבי נריה,  “אבי דור הכיפות הסרוגות” את ישיבת בני עקיבא. הרב שלמה צוקרמן,  בשיתוף עם הסוכנות היהודית,  יסד את כפר הנוער יקיר, שהפך עם השנים למוסד “בן יקיר”. מוסד זה קלט מאות ילדים שעלו לארץ ישראל מארבע קצוות תבל ללא הוריהם. ביניהם היו אודים מוצלים ממחנות ההשמדה.
בשנות השישים הוקמה בסמוך לכפר שכונת “בית חזון”.

בשנים הראשונות עבדו חברי הכפר בעיקר בחקלאות משפחתית “משק מעורב”, ובשנות ה- 70 עם השינויים שחלו במדינה, עברה החקלאות למערכת מתמחה. ומשקים התמחו בגידול פרחים הוקמו מספר רפתות גדולות, לולים גדולים,  ועוד. חברים רבים עברו לעסוק במקצועות חופשיים ועסקיים. גם הארגון השיתופי עבר תהליכי שינוי, ומערכת הערבות ההדדית – המשקית, הצטמצמה, והמפעלים השיתופיים כמו: ארווה, מוסך, צרכניה ועוד, נסגרו, ואת מקומם תפסה היוזמה הפרטית והעסקית.

בשנים האחרונות נבנה בי”ס חדש, הוקמו מספר גני ילדי, מעון ומגרשי משחקים. חוגים רבים ומגוונים מופעלים בישוב לילדים, וב”ה “בתינו הומים מתינוקות” ו”קול מצהלות ילדים ברחובותינו”. גם הצד הפיסי של הכפר שודרג. הושלמו הכבישים בכל הרחובות, ולצידם הותקנו מדרכות. לאחרונה נבנו כיכרות, ואף נתנו שמות לרחובות.
לאחרונה הצטרפו לישוב במסגרת ה”הרחבה”  50 משפחות צעירות, רובם בני המקום, והם משתלבים יפה, ומפיחים בכפר משב רוח צעיר ורענן.
הוקם מוזיאון שמתעד את החיים בכפר בשנים 1933 עד 1950, המוזיאון מתאר את חיי המשפחה, הקהילה והמשק, ומציג כלים, תמונות ומסמכים, הנותנים ניחוח של פעם.

תחום התרבות וחיי החברה תופסים מקום חשוב בחיי הקהילה. כבר בשנים הראשונות נפתחה ספריה שפועלת עד היום, וכן מתקיימים חוגים ושעורים בתחומים מגוונים. דור המייסדים בנה מסורת של אירועים קהילתיים, שבמרכזם אירועי יום העצמאות הנחוג בצורה מרשימה וחווייתית. החג נפתח  בתפילה חגיגית בבית הכנסת, ובאמירת הלל בנוסח כפר הרא”ה. מסורת חגיגות יום העצמאות חקוקה בליבם של בני הכפר באשר הם, ורבים ממשיכים לבוא ולחגוג עמנו. החגים, המועדים והשמחות קיבלו דפוסים ייחודיים וחווייתים, והדור החדש (השלישי) ממשיך בהם.
שעה של נחת מיוחדת חווים בשבת בבוקר לאחר התפילה,  כאשר הציבור מתחלק לקבוצות לימוד, ומתקיימים במקביל שישה שיעורים לגלאים השונים.
מושג “עזרה הדדית” שהיה מאבני היסוד של המייסדים, שינה אופיו, וכיום מתבטא בעיקר, במשלוח ארוחות ליולדות, סיוע בארגון שמחות, ולהבדיל, ארגון עזרה למשפחות אבלות.
הכפר מנוהל ע”י ועד האגודה, וועד המוניציפאלי. כמו כן קיימות ועדות נוספות  ועדות תרבות, רווחה, קליטה, איכות הסביבה. ועוד ועדות המטפלות בכל תחומי החיים.
המנון הכפר מסתיים במילים “ויש בנים ובני בנים וגם קצת נחת ונמשכת השרשרת” ואכן, בדור השלישי והרביעי, יש ב”ה נחת ונמשכת השלשלת.